פסק-דין בתיק בר"ע 002177/02

א.        בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ (כב' הרשם יוחנן גבאי) מיום 2.7.02, אשר ההכרעה בה השתהתה זמן רב ביותר, בשל נסיונות, אמיתיים ומדומים, של הצדדים להגיע להסדר פשרה.

            הרקע העובדתי לעניננו, כעולה מבקשת רשות הערעור, הוא כדלהלן:

            המבקשת היא החייבת והמשיבים הם הזוכים בתיק הוצל"פ המנוהל כנגד החייבת.

            המבקשת הינה הבעלים הרשום של זכויות חכירה של דירה, הנמצאת ברח' קהילת קייב 4 בת"א, הידועים כגוש 6625 חלקה 863/15 (להלן: "הדירה").

            המבקשת רשומה כבעלת זכויות החכירה בדירה משנת 1983. בדירה התגוררו, במועד הרלבנטי לבקשה, המבקשת ושני ילדיה, שהיו אז כבני 12 ו-15.

            לטענת המבקשת, התקשרה בעבר עם המשיבים בחוזה למכירת הדירה, נשוא הבר"ע. המשיבים לא עמדו בתשלום התמורה בגין הדירה, החזיקו בה מספר שנים ולימים ניתן פסק דין המחייבם לפנות את הדירה.

            לאחר שפונו המשיבים מהדירה, הגישו כנגד המבקשת תביעה כספית, להשבת הכספים ששלמו והמבקשת מצידה, הגישה כנגד המשיבים תביעה שכנגד לתשלום דמי שכירות ראויים.

            הצדדים הגיעו להסדר פשרה, שבו גובש התחשיב הכספי ששקף את טענות הצדדים, ובסופו של דבר ניתן בהסכמה, פסק דין המחייב את המבקשת לשלם למשיבים סכום של 114,319 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 16.11.97.

            פסק הדין, כאמור, מבוצע באמצעות הליכי הוצל"פ. תיק ההוצל"פ נפתח ביום 16.12.99.

            לטענת המבקשת, עוד בטרם נפתח תיק ההוצל"פ נאלצה לעזוב את הדירה, בשל הטרדות מצד נושי בעלה לשעבר.

            מכל מקום, ביום 10.4.01 מונה ב"כ המשיבים ככונס נכסים למכירת הדירה, והשמאי מר יהודה גור, מונה בהמלצת כונס הנכסים, לשום את הדירה נשוא הבר"ע.

המבקשת פנתה בבקשה לביטול הליכי הכינוס, אולם בקשתה נדחתה. המבקשת הביעה רצונה לסלק את החוב ע"י נטילת הלוואה מובטחת במשכנתא, אולם מאמציה לא צלחו.

            לטענת המבקשת, פנתה לראש ההוצל"פ בבקשה לעכב את הליכי המכר על מנת לאפשר לה להסדיר את החוב; לחילופין עתרה להעריך את שומת הדירה כתפוסה ועוד עתרה לבטל את מינוי השמאי שהוצע על ידי כונס הנכסים, ומינויו אושר על ידי ראש ההוצל"פ.

ראש ההוצאה לפועל, בהחלטתו מיום 2.7.2002 קבע כדלקמן:

1.      לאחר שעיינתי בבקשה ועל יסוד הנימוקים המפורטים בתגובת ב"כ הזוכה, הנני דוחה בזאת את הבקשה.

2.      המבקשת תישא בהוצאות הדיון בבקשה וישלם סך של 500 ש"ח כולל מע"מ, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

            על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

ג.         ביום 26.6.03 החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

ד.         בבקשת רשות הערעור טענה המערערת, כי שגה ראש ההוצל"פ משלא אפשר למערערת לפרוע את החוב בלא למכור את הדירה.